סרטון "הטיהור האתני" שהשיק נתניהו זכה לאלפי לייקים ולמאות אלפי מילים של פרשנות באמצעי התקשורת. כל פרשן שמכבד את עצמו ניסה לנחש מה מביא את נתניהו להפיק סרטון כה הזוי וחסר הגיון, שבו הוא מאשים את העולם כולו – המתנגד לכיבוש ולהתנחלויות – בפשע נגד האנושות. הבעיה של הפרשנים והעיתונאים היא שהם אינם יכולים אפילו לשאול את מי שנבחר ע"י הציבור לראשות הממשלה מה הם מניעיו. נתניהו מזמן את כולם לחדר סגור, "מתדרך" אותם, אבל בשום פנים ואופן לא עונה לשאלות ולא מתראיין. מצד שני הוא מתנהג כאילו הוא אזרח פשוט ששיתף את הגיגיו ברשת החברתית, כפי שניתן להבין מדבריו בסיום הסרט – "הנה אמרתי זאת".
המעניין בפרשת הסרטון אינו התיאוריה ההזויה של ראש הממשלה, אלא שההזוי הפך למקובל, שהדמיון הפרוע מטשטש את המציאות, והחברה מאבדת את המצפן ואת המצפון. יש מי שחושבים שעלייתו של יאיר לפיד בסקרים האחרונים היא שדחפה את נתניהו לנסות לרכוש את לב הציבור באמצעות אמירות בוטות המעלות את חמתו של הממשל האמריקאי ומדינות המערב. ייתכן וזה נכון, אבל אם נרים את העיניים קצת יותר גבוה נראה שנתניהו אינו לבד. הוא נוהג כפי שנוהגים דונלד טראמפ, בוריס ג'ונסון, ובמידה מסוימת ולדימיר פוטין ורג'אב טייב ארדואן. טראמפ הצליח לחטוף את המפלגה הרפובליקנית באמצעות אמירות בוטות, גזענות ושקרים, שבימים כתיקונם היו גורמים להעלמותו מהבמה הפוליטית. ג'ונסון הוביל את בריטניה אל מחוץ לאיחוד האירופי, גרם להתפטרות ראש הממשלה דיוויד קמרון, התחרט על מעשיו, ומכהן כרגע כשר חוץ.
עוינות כלפי התקשורת אינה ייחודית לנתניהו. עוינותם של עיתונים חשובים כמו הוושינגטון פוסט והניו יורק טיימס כלפי טראמפ רק מעלה את הפופולריות שלו ועוזרים לו לעלות בסקרים. ככל שידיעות אחרונות והארץ מרבים לתקוף את נתניהו, כך עולה אהדת הציבור ל"קורבן" נתניהו. אנשים כמו נתניהו וטראמפ הופכים את קובעי דעת הקהל, שבעבר הכתירו והדיחו נשיאים וראשי ממשלות, ללא רלוונטים. הטיעון הסדור והשפה המלוטשת מאבדים את כוחם, כאשר הציבור מוכן לאמץ את הסטיגמה שנותנים מנהיגים פופוליסטיים אלו לכל מי שאינו "משלנו". כך הופכים "הערבים", "המוסלמים" או "המקסיקנים" לביטויי גנאי כמו 'כושים', 'טרוריסטים', 'גנבים', 'אנסים' – ציבורים שאותם חובה לשנוא ולדכא. משפטים נבובים כמו "נחזיר לאמריקה את גדולתה", או "נגן על אורח החיים הבריטי שלנו" משתלבים היטב עם "לעם היהודי יש זכות על ארץ ישראל", "העולם כולו נגדנו" ו"גאווה יהודית".
מי שחושב שבסרטון באנגלית נתניהו פונה בעיקר לציבור הישראלי צודק רק למחצה. נסיקתם של בוריס ג'ונסון ודונלד טראמפ לצד הימין הלאומני באירופה מהווה קרקע פורייה למסע ההסברה/הסתה של הימין הישראלי בעולם. תומכי טראמפ הרבים יכולים להתחבר למסר של נתניהו אפילו ביתר קלות מאשר האזרחים הישראלים. טראמפ בונה את מסע הבחירות שלו על הבורות של בוחריו, שהילרי קלינטון כינתה אותם "בזויים", כי הם מוכנים לקנות כל טיעון שיש בו די שנאה ותיעוב לממסד הליברלי ולכל מה שקשור בו. ומה שהולך באמריקה הולך גם בישראל: במקום 'שחורים' נאמר 'פלסטינים', במקום 'מקסיקאים' נאמר 'סודנים', במקום 'הגירה' נסנן בין השיניים 'הסתננות', והעיקר לא נפסיק לתקוף את העיתונות העוינת, וננסוק בסקרים.
הדמיון בין עמדותיו של נתניהו ועמדותיהם של נציגי הימין הקיצוני באירופה וארה"ב, אינו משקף דמיון בין המצב הפוליטי והחברתי שמצמיח את הקיצוניות הלאומנית שם וכאן. ב- 2008 עברו ארה"ב ובריטניה משבר כלכלי קשה ביותר שהותיר מיליוני עובדים מחוסרי עבודה ומיליוני משפחות שאיבדו את ביתן. הפוליטיקאים לא הצליחו לתקן את המצב, ובשנים שחלפו, העשירים רק נעשו עשירים עוד יותר והעניים שקעו עמוק יותר לייאוש ולהשפלה. טראמפ בונה על הסלידה מהממסד הפוליטי, שלמרות שקיבל את אמון הציבור לא עשה כלום כדי לשפר את מצבו.
ישראל לא עברה משבר כזה, עובדיה לא סובלים מאבטלה המונית, אזרחיה לא איבדו את בתיהם, גם אם יוקר המחיה פוגע ברווחת העובדים, העשירים חוגגים והפוליטיקאים חושבים רק על האינטרס הצר שלהם על חשבון הציבור. מה שמעיק על ישראל הוא הסכסוך המתמשך עם הפלסטינים, גלי הפיגועים המתפרצים מדי פעם, וסבבי המלחמות שמערערים את החיים. הכשלון לפתור את הבעיה הפלסטינית הוא שמציף את הגזענות, את שנאת הערבים, ומעמיק את הסכסוך בין אשכנזים למזרחים ובין האליטות הישנות והחדשות.
העיתוי להפקת הסרטון של נתניהו איננו דווקא הסקרים, או החקירות נגדו ונגד משפחתו. הסרטון מבטא את בטחונו ויהירותו של מי שאומר לעולם – אני בז לכם! אמנם הכרחתם אותי להתחייב לתכנית שתי המדינות, אבל היום אני יכול להרשות לעצמי להיות 'אני עצמי', ולקבור את רעיון המדינה הפלסטינית קבורת חמור. גל הפיגועים עבר, הכיבוש הפך לאורח חיים, העולם עסוק היום בדאע"ש, בפליטים הסורים באירופה, בגרעין הקוריאני, בהתפשטות הסינית באסיה, והנושא הפלסטיני ירד מסדר היום. ג'ון קרי נכנע לתכתיבי לברוב, הממשל האמריקאי מודיע כי אין בכוחותיו להביא לפתרון המלחמה בסוריה, והוא מתקשה להביס את דאע"ש בעיראק. בוודאי שאין לו מספיק אנרגיה או אמון של המנהיגים המקומיים כדי ללחוץ על נתניהו או להתערב בסכסוך הישראלי פלסטיני.
יתר על כן, גם הפלסטינים איבדו כל רצון להתעמת עם ישראל, והפילוג הפנימי בין פת"ח וחמאס הוא הנושא העיקרי המטריד אותם. לא רק שהרשות הפלסטינית אינה מסוגלת למשול בשטחים שבשליטתה, היא אפילו לא מסוגלת לנהל שם בחירות עירוניות. חששותיו של מנגנון הפת"ח מאבדן השלטון וזכויות היתר הנלוות, גורמים לו לשתק כל פעילות פוליטית ולדכא את האופוזיציה ביד ברזל. מנגד, החמאס בעזה עדיין לא הצליח לשקם את ההריסות שהותירה ישראל במבצע צוק איתן, והעוינות של הרשות הפלסטינית והמשטר המצרי לא מותירים בפניו ברירה זולת שיתוף פעולה עם ישראל באמצעות קטר. זוהי המציאות שנתניהו בונה עליה את האסטרטגיה שלו. השלום הכלכלי עובד, התאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית עובד, ולגבי חמאס – ליברמן כבר ידע לרסן אותו.
לאנשים שפויים הסרטון של נתניהו ייראה, בצדק, כמסר מופרך, אך הוא משתלב היטב במציאות הבינלאומית והאזורית העכשווית. נתניהו משווה פינוי התנחלויות לטיהור אתני כדי לטשטש שאלה קשה ומסובכת העומדת לפתחו, והיא, מה יהיה גורלם של שני מיליון וחצי אזרחים בגדה המערבית הנתונים תחת שליטה ישראלית.
השארת ההתנחלויות על כנן אמנם פותרת לנתניהו בעיה פוליטית ומקיימת את הקואליציה הימנית שלו, אך היא אינה יכולה לתת מענה לעתידה של אוכלוסייה כבושה שחיה מאחורי גדר, נזקקת לאישורי כניסה ויציאה, רמת השירותים שלה נמוכה ביותר, בוגרי האוניברסיטאות שלה מובטלים, מוריה מרוויחים 2000 ₪ בחודש, והיא מתמודדת עם שחיתות קשה בכל רבדי השלטון. זאת כאשר הצבא הישראלי עוצר, פוצע והורג כל מי שמתקומם נגד המצב המשפיל הזה, או סתם אתרע מזלו להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.
בעייתם של פוליטיקאים מסוג טראמפ ונתניהו היא, שהם יודעים לעשות מניפולציה של המציאות, הם יודעים לעוות אותה במילים, הם יכולים להביס כל היגיון, הם מצליחים לעוות את מחשבתם של רבים ולשבש את שיקול דעתם, אבל אין ביכולתם לשנות את הנתונים הבסיסיים של המציאות. הצגת פינוי מתנחלים כטיהור אתני לא תעלים את הכיבוש, והניסיון לעוות את המציאות לא יצלח. ההיסטוריה מראה בוודאות כי בסופו של דבר המציאות מתפוצצת ללהטוטנים הדמגוגים בפרצוף בעוצמות ובדרכים שלא ניתן לשער.