חמש שעות תמימות דן הקבינט הבטחוני מדיני בנושא האיראני, ארוע שהפרשנים הישראלים מנסים לפענח בלי הצלחה. הדיון נסוב על השאלה האם נתניהו ממציא בעיה בטחונית, או שבפנינו מצב באמת דחוף ורציני. האם מנסה נתניהו לגנוב את האג'נדה, כדי להאפיל על השמוע שמשרד המשפטים עושה לו, או שהוא מנסה ליצור אווירת חירום כדי להכריח את גנץ להקים ממשלת אחדות לאומית ולהפר את הבטחתו לא לשבת עם נתניהו באותה ממשלה כל עוד הוא עומד בפתחו של כתב אישום.
כאשר בוחנים את המתרחש מסביב נראה כי האיום הוא רציני, בעיקר אם מוסיפים לכך את התנהגותו התזזיתית של הנשיא טראמפ. בן הברית האסטרטגי של נתניהו נתון במצוקה בשל תהליך הדחה בקונגרס, ונוקט בשורה של צעדים בעלי משמעות אסטרטגית המנוגדים לאינטרס הישראלי. הדוגמה האחרונה לכך היא הסגת הכוחות האמריקאים מצפון סוריה לאחר שנשיא טורקיה ארדואן איים בשיחה טלפונית עם טראמפ לפלוש אל השטח הכורדי ולהקים בו רצועת בטחון לכל אורך הגבול הטורקי סורי ברוחב 30 קילומטר.
צעד אחרון זה, שיפיקו ממנו תועלת האיראנים, הרוסים והמשטר הסורי אינו מקרה בודד, והוא מצטרף לשורה של צעדים, או שמא נאמר, אי נקיטת צעדים, המאפיינים את מדיניות טראמפ כלפי איראן. הצעד האסטרטגי הראשון היה לסגת מהסכם הגרעין האיראני, מה שהפך מייד להישג הגדול ביותר של נתניהו. כדי להעצים את ההישג, דאג טראמפ להעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים ולהעניק לנתניהו מתנת בחירות על ידי הכרה בסיפוח הגולן. בנוסף, הסנקציות הכלכליות שהטילה ארה"ב על איראן חנקו את הכלכלה האיראנית והפיחו תקוות בישראל. לא במקרה מעטר את נתיבי איילון פוסטר ענק עם צילום משותף של נתניהו וטראמפ, והנשיא האמריקאי הוכתר כנשיא הידידותי ביותר שהיה אי פעם לישראל, כורש בכבודו ובעצמו אם תרצו.
הסנקציות הכלכליות עודדו את ממשלת ישראל להפעיל לחץ צבאי על איראן באמצעות אינספור תקיפות אויריות בשטח סוריה, אשר התפשטו לשטח עיראק, ולאחרונה אל לב ביירות. העילה הראשונה היתה למנוע את ההתבססות האיראנית בסוריה, ולאחר שהמשימה נכשלה ואיראן נותרה מחופרת בשטחה של סוריה, המציאה ישראל עילה נוספת, למנוע מחיזבאללה לפתח טילים מדוייקים.
אולם בזמן שנתניהו עסק בטקטיקה, האייטולה עסק באסטרטגיה. נתניהו המעודד מעמדתו הקיצונית של טראמפ, תקף את איראן באין מפריע בשטחה של סוריה, תוך הסכמה שבשתיקה מידידו השני פוטין. בעודו מחזיק את טראמפ בידו הימנית ואת פוטין בשמאלית, סבר נתניהו שיש לו מטרייה אסטרטגית המאפשרת לו לפעול נגד איראן באין מפריע. אלא שבאותה שעה שישראל פגעה בבטן הרכה של האיראנים בסוריה, חיפשו האיראנים לפגוע בבטן הרכה של ישראל, גם אם בעקיפין. מטרתם הייתה לבודד את ישראל ולפורר את המטרייה האסטרטגית הרוסית והאמריקאית שמגינה עליה, והם הצליחו מעל ומעבר למשוער. הן לאיראנים והן לרוסים אינטרסים אסטרטגיים משותפים הן בסוריה והן מול האמריקאים, מאחר ושניהם סובלים ממשטר הסנקציות האמריקאיות. אמנם נתניהו מתקשר לברך את פוטין לרגל יום הולדתו ונענה ב"שנה טובה", אבל בינתיים הרוסים והאיראנים מקיימים את "הבנות אסטנה" המחלקת את סוריה לאיזורי השפעה בין איראן, רוסיה ותורכיה. יתר על כן, איראן עתידה להעניק לרוסים שני נמלים בחופי המפרץ הפרסי, בבנדר – בושהר ושרבר, כדי שתקים בהם בסיסים צבאיים.
האייטולה למד את טראמפ היטב. הוא ראה את התנהגותו מול רודנים כמו פוטין, כשהעניק לו הסכמה לסיפוח חצי האי קרים, את הוויתורים כלפי הדיקטטור הצפון קוריאני קים ג'ון און, ואת סלידתו מבזבוז חיי חיילים וכספים במלחמות. מאחר והאיראנים הבינו שהנשק האסטרטגי של טרמפ הוא מצור כלכלי, הם השיבו בפגיעה באמריקאים בכוחם הצבאי. כצעד ראשון הם הפילו ביוני מל"ט אמריקאי יקר, הודיעו כי זה קרה בתוך הטריטוריה שלהם, וחיכו לתגובה של טראמפ. זו לא איחרה להגיע, וטראמפ פתח באיום מיידי להתקיף בטילי שיוט. אולם עשר דקות לפני שעת השין הוא נסוג בטענה שנודע לו שהפעולה תגרום למותם של 100 איראנים, והוא לא רוצה לנקוט בתגובה לא פרופורציונית "בגלל טעות טפשית ולא זהירה של קצין איראני זוטר".
האיראנים לא הסתפקו בכך, והתחילו לפגוע במכליות נפט השטות במיצרי הרמוז במפרץ הפרסי. טראמפ המשיך למצמץ, והתחיל בבניית כוח שיטור ימי בינלאומי בהשתתפות הסעודים כדי לאבטח את זרימת הנפט. אלא שביום בהיר אחד באמצע אוגוסט הלוהט נחת שר החוץ האיראני ג'וואד זריף בריוויירה הצרפתית, שם ישבו יחדיו מנהיגי הג'י 7, ובראשם טראמפ. המטרה הייתה לארגן פגישה בין הנשיא האמריקאי לבין שר החוץ האירני בתיווך נשיא צרפת. זה היה הרגע המדוייק שבו השיגה איראן את מטרתה, וישראל החלה לאבד את התאום האסטרטגי עם ארה"ב.
נתניהו ראה את המתרחש, ניקה את פניו מהיריקה של טראמפ כשהוא טוען שזה רק טפטוף קל, והמשיך כאילו כלום לא קרה. כך המשיכה הכרזה של טרמפ ונתניהו לעטר את נתיבי איילון גם בסיבוב הבחירות השני. אמנם הפגישה בין טראמפ לאיראנים לא התממשה משום שהאיראנים מתעקשים על הסרת הסנקציות כתנאי מוקדם לפגישה, אבל בו זמנית הם החליטו להכפיל את ההימור הצבאי שלהם, ותקפו בטילי שיוט את מתקני הנפט העיקריים על אדמת סעודיה. שוב הם חיכו לראות את התגובה האמריקאית, ושוב טראמפ לא הכזיב. הוא הסתפק בשליחת שר החוץ מייק פומפאו לריאד, והסתפק בכך שהבטיח לסעודים עוד כמה מאות חיילים אמריקאים כדי לאבטח את מתקני הנפט שלהם.
מהרגע המכונן הזה ועד לכינוס הקבינט המדיני בטחוני בישראל הייתה הדרך קצרה. פתאום גילה נתניהו את "האיראנים יושבים על הגדר" והופתע. במציאות לא האיראנים הגיעו לגדר, אלא ישראל נותרה בודדה במערכה נגדם, וזו הסכנה האסטרטגית הגדולה ממנה מנסה נתניהו להתגונן. איך? ע"י תוספת של חמישה מיליארד שקל לתקציב הבטחון כדי לבנות לעצמו עוד שכבת הגנה. כיפת הברזל גוננה מפני רקטות קצרות טווח, שרביט הקסמים מיירטת טילים בליסטיים, אבל מה עושים מול טילי שיוט מדוייקים כמו אלה שתקפו בסעודיה? מוסיפים שכבת הגנה נוספת על השכבות הקיימות על חשבון תקציבי החינוך, הבריאות והרווחה.
הבעיה היא שטילים לא יכולים לבוא במקום רשת הגנה אסטרטגית. עד כה נתניהו חשב שהוא משתייך לברית המדינות הסוניות ובראשם סעודיה, ולמטרייה שארה"ב ורוסיה מספקות לו. אלא שבמציאות הברית הזו התפוררה כלא הייתה. מוחמד בן סלמאן הבין היטב את משמעות אי התגובה האמריקאית להתקפה האיראנית על מתקני הנפט, וכבר החל לחפש את הדרך להדבר עם האיראנים. גם איחוד האמירויות הערביות מתפנה מתימן ומנהל שיחות עם טהראן, והניו יורק טיימס דיווח שיורש העצר הסעודי ביקש את תיווכן של עיראק ופקיסטן במגעים עם טהראן.
כך הגענו למצב שהמצב הבטחוני המזהיר נמוג כלא היה, והמדינאות המבריקה של מר בטחון בנימין נתניהו נחלה תבוסה אסטרטגית. אין היום מדינה בעולם, לא אירופאית, לא ערבית ולא ארה"ב שרוצה לנהל מלחמה עם איראן. האופציה הצבאית נקברה בחולות הממלכה הסעודית, ואין לביבי נתניהו למי לפנות. דלתות הקונגרס האמריקאי נסגרו בפניו, לא יעלה על הדעת שהוא יתקוף את טראמפ כפי שתקף את אובמה, והתקיפות בסוריה הפכו לחסרות טעם ולא רלוונטיות.
איראן קרובה מאי פעם לשבור את המצור עליה, טראמפ כבר הביע נכונות להגיע עמה להסדר, וכרגע מתווכחים על התנאים. לא ברור אם אכן תתקיים פסגה בין טראמפ והאייטולה, שכן יתכן והאיראנים לא רוצים להעניק לטראמפ מתנת בחירות, וימתינו לראות מה יולידו הבחירות לנשיאות ב- 2020. כך או אחרת, נתניהו נותר בודד, עם כתבי אישום בדרך, בלי רוב להקים ממשלה, וכל מה שנותר לו להציע הוא לבזבז חמישה מיליארד שקל נוספים על עוד שכבת הגנה, שאין בה להבטיח לאזרחים בישראל מאה אחוז בטחון. "האובססיה האיראנית" של נתניהו עלתה לו ביוקר, והותירה את ישראל לבדה עם מלחמה שאף אחד בעולם לא מוכן להשתתף בה. הטרגדיה היא שגם האופוזיציה הכחולה לבנה בראשות שלושת הגנרלים שבוייה באותה קונספציה שגוייה.