המאמר הזה פורסם שעות ספורות לפני שממשל טראמפ הפציץ את שדה התעופה בעיר חומס בטילי שיוט טומהוק, בתגובה לשימוש שעשה אסד בגז סארין. למרות שהתגובה של טראמפ מהווה מסר הרתעתי ברור, לא רק גורלו של העם הסורי עמד בראש מעייניו, אלא גם רצונו להוכיח כי הוא פועל בניגוד לקודמו אובמה, ורצונו להרחיק מעצמו את העננה הכבדה המלווה אותו מאז כניסתו לתפקיד עקב החקירה של הבולשת הפדראלית בדבר תאום בין צוותו לבין פוטין. מן הראוי להבהיר ולהגדיר מי נושא באחראיות לטרגדיה הנוראית בסוריה, ובעיקר להתייחס להשפעת מדיניותו המוצהרת של ממשל טראמפ לפני שתמונות הזוועה מאידליב התחילו להציף את המסכים והרשת החברתית.
תמונות הזוועה של גופות הילדים הסורים המוצגות מעל מסכי הטלוויזיה, דפי העיתונים והרשתות החברתית לא היו צריכות להפתיע אף אחד. בשאר אסד הפך שם נרדף לדיקטטור רצחני שלא בוחל בשום אמצעים כדי לכפות את משטר הרשע שלו על העם הסורי. עוד בימיה הראשונים של ההתקוממות הסורית, לפני שהשם דאע"ש עלה על דל שפתותיהם של מנהיגי העולם, העמיד אסד את המשוואה הבאה בפני העם הסורי המתקומם נגד משטר הטרור שלו: "אסד – או שאשרוף את המדינה". אסד הבטיח ואסד קיים, וסוריה עלתה על המוקד ונהרסה בעזרתן הנדיבה של רוסיה, איראן וחיזבאללה, ובשיתוף הפעולה הסביל של שאר מדינות העולם.
לא נחזור ונאשים את הנשיא הקודם אובמה, הנשיא הנוכחי טראמפ דואג לעשות זאת בכל הזדמנות, כדי לתרץ את אזלת ידו הוא מול פשעי המלחמה הנוראים המתרחשים בסוריה. לטראמפ יש עמדה, ולא מהיום. כבר בשנת 2013 הוא הביע את התנגדותו הנחרצת לעמדת אובמה שהציב את הקווים האדומים בפני אסד, בציוץ קצר כהרגלו: "אל תתקוף את סוריה, תתקן את אמריקה". עמדה זו השתלבה עם הערצתו לפוטין, במיוחד לאחר ההתערבות המסיבית של רוסיה שנועדה להציל את משטרו של אסד. בתשובה למראיין הפופולרי ביל אוריילי בתחנת פוקס ניוז, שהטיח בפניו שפוטין הוא רוצח, ענה טראמפ תשובה מדהימה: "גם לנו יש המון רוצחים, מה אתה חושב שהמדינה שלנו כל כך תמימה?" יתר על כן, כשהעיד בפני וועדה של הסנאט האמריקאי, סרב רקס טילרסון מזכיר המדינה, נוכח דרישתו הישירה של המנהיג הרפובליקאי מרקו רוביו, להגדיר את פוטין כפושע מלחמה.
עם הזמן, הלכה והתבהרה המדיניות האמריקאית כלפי סוריה. נציגתה של ארה"ב באו"ם ניקי היילי, ציירה קו הפרדה ברור בין ממשל אובמה לממשל החדש, והדגישה שסילוקו של אסד אינו נמצא בסדר העדיפויות של טראמפ, וכי הדגש הוא על המלחמה נגד דאע"ש. שר החוץ רקס טילרסון הלך עוד צעד קדימה, כשהצהיר במסיבת עיתונאים בתורכיה שגורלו של אסד "ייקבע ע"י העם הסורי". המימשל האמריקאי החדש הכשיר את השרץ.
העמדה הזאת קבלה חיזוק מכיוון בלתי צפוי. חברת הקונגרס הדמוקרטית טולסי גבארד, מהמחנה של ברני סנדרס, נפגשה עם בשאר אסד בדמשק עוד בחודש ינואר השנה, ולפני כן, לאחר שנבחר לנשיאות הספיקה להפגש עם טראמפ בכבודו ובעצמו. גבארד מאשימה את ממשל אובמה שבהתנגדותו לאסד הוא חיזק את דאע"ש. היא תומכת בהתערבות הרוסית, ופועלת בקונגרס ביחד עם חברי קונגרס רפובליקנים, מתומכי טראמפ, לקדם חוק הקורא להפסיק לחמש את הטרוריסטים.
כן, בשאר אסד צמא הדם אינו לבד. ימין ושמאל התאחדו כדי לתמוך בו, ומתנגדיו נחשבים לתומכי דאע"ש, נוסרה, אל-קאעדה או סתם טרוריסטים. מועמד השמאל לנשיאות צרפת, ג'אן לוק מלנשון, מחזיק באותם העמדות של תומכי סנדרס, וכמו טילרסון הוא מכריז שגורלו של אסד ייקבע ע"י העם הסורי בבחירות דמוקרטיות. את מאות אלפי האזרחים הסורים שנהרגו הוא מגדיר כקרבנות של מלחמה צודקת נגד אירגוני הטרור. גם מועמדת הימין הקיצוני מרין לה פן רואה באסד את המנהיג המועדף לאינטרסים של צרפת.
הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני מאוחדים לא רק בתמיכתם בפוטין ובאסד, אלא בתמיכתם ביציאה מהאיחוד האירופי, ובראייתם את טרמפ כבן ברית אפשרי במאבק נגד הגלובליזציה. השימוש בנשק כימי נגד אזרחים בח'אן שייח'ון במחוז אידליב מגובה ע"י קונצנזוס בינלאומי רחב ביותר, המעניק לאסד חסינות הן מהשמאל החברתי אוהב הפליטים והפלסטינים, והן מהימין הקיצוני האנטי איסלאמי ושונא הזרים.
רשימת האחראים לפשעים נגד האנושות בסוריה הולכת ומתארכת. הטבח בח'אן שייח'ון התרחש לאחר הסכם הפסקת אש שהושג בחסות תורכיה ורוסיה בבירת הקזאחית אסטנה, ובצל שיחות השלום הנערכות בחסות האו"ם בג'נבה. ארדואן וויתר אף הוא על התביעה לסלק את אסד, ועיקר מלחמתו מופנית נגד הכורדים. הברית החדשה שהוא כרת עם פוטין נועדה למנוע הקמת אוטונומיה כורדית על גבול תורכיה, ולצורך זה ארדואן איפשר לפוטין להרוס את חאלב, והותיר את המורדים ללא כל תמיכה.
מאז נפילתה של חאלב בידי אסד מתנהל מסע טיהור אוכלוסייה מהאזורים שהמורדים שולטים בהם. זאת השיטה: המשטר מטיל על האזורים האלה מצור צבאי ומרעיב את האוכלוסייה האזרחית עד שהוא משיג "הפסקת אש מקומית", שבמסגרתה נאלצים התושבים להתפנות צפונה אל מחוז אידליב שבידי המורדים. אידליב נשאר המחוז הצפוני האחרון שהמורדים מחזיקים בו, ולדעת אסד והרוסים הגיע הזמן להכריע את המלחמה עם פצצות עומק, ולשטח את אידליב על פי דוגמת חאלב. מאחר והוא נתקל בקשיים, אסד פונה לגז הסארין כנשק אסטרטגי שיביא לסיומה המהיר והמוצלח של המערכה.
דווקא ישראל לא משתתפת בחגיגה. מתקפת הגז הצליחה להוציא אותה משלוותה, והיא נאלצה לסתור בצורה נחרצת את הגירסה הרוסית, שכמו קודמותיה היא שקרית. שר הביטחון ליברמן הטיל את האחריות הישירה על אסד ולא בכדי. מי שנחשב לידידו הנאמן של פוטין נאלץ הפעם לחשוף את השקר הרוסי. מדוע? ישראל סברה שההסכם בין פוטין לאובמה בדבר סילוק הנשק הכימי מסוריה שם קץ לאיום האסטרטגי שנשקף לאוכלוסייה האזרחית בישראל. ישראל אפילו הפסיקה לייצר מסכות גז, ונדמה היה שהסכנה חלפה. בינתיים חלפו יותר משלוש שנים שבהם קיבל המשטר אור ירוק לטבוח בעמו בנשק קונבנציונלי באין מפריע, ומה שאסד לא הספיק לבצע השלימו הפצצות השטיח הרוסיות. בכל אותה תקופה ישראל שתקה, מאחר וכאשר הוסר האיום הכימי היא קבלה את מבוקשה. היום היא מזדעזעת מתמונות הזוועה לא משום שהיא פיתחה רגישות כלפי גופות מפרפרות של ילדים סורים, אלא משום שהיא מרגישה מרומה ומאויימת.
לאור הטבח בח'אן שייח'ון עולה שוב השאלה מי הוא האויב של העם הסורי, דאע"ש או אסד? לכאורה השאלה נראית פשוטה. אסד זוכה לתמיכה של המעצמה העולמית הרוסית, של מעצמה אזורית כמו איראן, הוא זוכה לאהדה מהשמאל ומהימין, ורואה את אזלת היד של עולם מול פשעיו. מולו עומד דאע"ש, חמוש באידאולוגיה פרימיטיבית ומנסה להגן על "המדינה" שלו, כאשר כל העולם ללא יוצא מן הכלל עולה עליו כדי לכלותו. ובעוד דאע"ש נלחם על חייו, אסד מנסה לכפות את עצמו באמצעות גז הסארין, וטיהור אתני של האזורים בהם הוא שואף לבסס את שליטתו.
על פי כל ההערכות המדינה האיסלמית תחוסל, אסד ינצח, ודאע"ש יישאר אירגון אמורפי ללא בסיס מדינתי. הכשלון של ההפרדה בין המאבק בדאע"ש לבין המאבק נגד אסד עומד בבסיס הטרגדיה הסורית. הוא איפשר את התערבותן הרצחנית של איראן, חיזבאללה ופוטין, את הרס סוריה ואת היווצרותם של מיליוני פליטים שאין להם לאן לחזור. את הכלל הנורא, שכאשר נלחמים נגד דאעש מניחים לאסד, קבע ממשל אובמה וממשל טראמפ הפך אותו למנטרה, והתוצאה היא חציית כל הקווים האדומים. האנושות מאבדת את המצפן שלה, ונשק כימי הופך לגיטימי בידי כל דיקטטורה הרוצה להגן על עצמה בפני "טרוריסטים".
מזה זמן רב סילוקו של אסד צריך להיות עניינה של האנושות כולה ולא רק של העם הסורי לבדו. כל עוד הוא בשלטון ימשיכו הזוועות המתרחשות בסוריה להתעצם. קו אחד מאחד את התקפת הגז בשכונת גוטה אל-שרקייה בדמשק לפני ארבע שנים לבין ההתקפה באדליב היום, והיא תחושתו של הרוצח שהוא לעולם לא יבוא אל עונשו.
עמדתו החדשה של טראמפ, גם אם היא באה מאוחר ויש בה יותר ערך סמלי ממעשי, מתווה מחדש את הקו האדום. היא מבהירה כי נשק כימי חורג מכללי המשחק הלגיטימיים, ומי שעושה בו שימוש בשדה הקרב יוקע מקרב הקהילה הבינלאומית, על אחת כמה וכמה כאשר נעשה בו שימוש ע"י רודן כנגד אזרחי מדינתו, שכל פשעם הוא שאיפתם לחיות בחופש ודמוקרטיה, כמו יתר עמי העולם.