הכניסה התורכית למערכה בסוריה מתרחשת פחות משנה אחרי שפוטין החליט לנסות להכריע את מלחמת האזרחים לטובת אסד באמצעות מתקפה אווירית מסיבית, שתכניע את האופוזיציה ותכפה עליה את אסד בכל הסדר עתידי. רוסיה לא הצליחה בניסיון, למרות ההפצצות של בתי חולים, מאפיות ושווקים, הפצצות שקטלו אזרחים חפים מפשע תוך הפרה בוטה של אמנות בינלאומיות. אמנם משטרו של אסד עדיין קיים, אך הוא מרוקן מכוח ממשי. צבאו התפורר, וכל מה שנשאר ממנו הן מיליציות עלאוויות, עיראקיות, לבנוניות ואיראניות המתכתשות עם כוחות האופוזיציה השונים. פריצת המצור על חאלב וכיבושם של מעוזים צבאיים חשובים בדרומה של העיר ע"י כוחות האופוזיציה, מוכיחים שהאסטרטגיה הרוסית נכשלה.
בזמן שהרוסים מנסים להציל את המשטר, ארה"ב מנהלת את מלחמתה הפרטית נגד דאע"ש, תוך חלוקת תפקידים מוסכמת: רוסיה מפציצה את אזורי האופוזיציה ללא התנגדות אמריקאית, וארה"ב מפציצה את דאע"ש בהסכמה רוסית. כדי להצדיק את ההתערבות הצבאית בסוריה יצרו הרוסים והאמריקאים מנגנון תיאום צבאי ומדיני, כשהן מכריזות כי מטרתן להגיע להסדר מדיני שיסיים את מלחמת האזרחים. אבל השיחות המדיניות הוכחו כמצג שווא, והאזרחים הסורים הביעו את אי אמונם בפתרון "המדיני" ע"י הגירה המונית, שהביאה לזעזועים פוליטיים ברחבי אירופה. בינתיים מניין ההרוגים עולה בהתמדה, והשיחות בחסות האו"ם נדחו למועד בלתי ידוע.
מה הביא את תורכיה להתערב צבאית בסוריה אחרי 5 שנים של מלחמת אזרחים עקובה מדם? התשובה היא – המדיניות האמריקאית. מתברר שלא רק הרוסים נכשלו במאמציהם להביס את האופוזיציה. גם האמריקאים תקועים, וההפצצות שלהם לא מצליחות לסלק את דאע"ש מעיר בירתו אל-רקה. לאחר שכשלו בנסיונותיהם לשכנע את כוחות האופוזיציה המאוגדים ב"צבא סוריה החופשית" להפנות את נשקם נגד דאע"ש ולחדול ממאמצם להלחם נגד המשטר, פנו האמריקאים למפלגה הכורדית הסורית, ה-YPD, השואפת להקים אוטונומיה באזור הכורדי המכונה "רוג'אבה". המכנה המשותף בין ה- YPD לבין ארה"ב הוא שלשתיהן אין עניין מיוחד להפיל את משטרו של אסד, וכל אחת מהן נלחמת נגד דאע"ש בגלל האינטרס הצר שלה.
אלא שהברית האמריקאית-כורדית דורכת חזק על היבלת התורכית, הרואה בכורדים הסורים שלוחה של מפלגת ה-PKK אותה היא מגדירה כמפלגה טרוריסטית. ההפצרות של התורכים באמריקאים לא עזרו, והצבא האמריקאי המשיך לחזק את הכורדים הסורים, תוך שהוא משתמש דווקא בשדה התעופה הצבאי התורכי איצ'רלינק כדי לסייע לכורדים להרחיב את אזורי ההשפעה שלהם בגבול עם תורכיה.
במצב הזה, ולאחר הגינוי האמריקאי המגומגם לנסיון ההפיכה הצבאית נגד ארדואן, החליט ארדואן לעשות סיבוב פרסה, וליישר את ההדורים עם שני שחקנים שאיתם הוא היה מסוכסך עד עתה – נתניהו ופוטין. עד כה, השחקנים השונים חילקו ביניהם את אזורי ההשפעה: ארה"ב נלחמת בדאע"ש, רוסיה ואיראן מגנות על משטר אסד מהאוויר והיבשה, וישראל דואגת להרחיק את חיזבאללה מהגולן. מעתה, תורכיה דואגת לאינטרסים שלה, ופועלת ברצועת הגבול הסורי-תורכי בהסכמה עם פוטין. מטרת ארדואן כפולה: למנוע מדאע"ש – שהתהפך נגדה ועשה פיגועי טרור המוניים בעריה – כל גישה לגבול התורכי, ובו בזמן למנוע מהאוטונומיה הכורדית רצף טריטוריאלי בין המובלעת המזרחית והמערבית משני צדי נהר הפרת. הכורדים חצו את הקו האדום, התפשטו מערבה לנהר הפרת בעילת המלחמה בדאע"ש וכבשו את מינבג', כל זאת בסיוע אמריקאי. מאחר וכך, ארדואן החליט לעשות דין לעצמו, לסלק את הכורדים ממינבג' ומכל השטח שממערב לנהר הפרת, ולהפוך אותו לאזור מפורז באורך של 100 ק"מ עד לים התיכון.
כך בא לידי ביטוי האבסורד שבמדיניות האמריקאית: לא רק שכרגע מתנהלת מלחמה בין שניים מבעלי בריתה הקרובים של ארצות הברית, אלא ששניהם נתמכים על ידי שני מוסדות אמריקאים שונים: צבא סוריה החופשית נתמך ומאומן ע"י הסי. אי. איי., וכוחות הכורדים נתמכים וממומנים ע"י הפנטגון. בעוד שבמלחמה בסוריה ארה"ב מסתמכת על מיליציות כורדיות, בעיראק היא משתפת פעולה עם מיליציות שיעיות שהפכו לכוח המרכזי בעיראק, ודחפו את האוכלוסיה הסונית לזרועות דאע"ש כרע במיעוטו. כך גורמת המלחמה נגד דאע"ש להחרבת סוריה ועיראק גם יחד.
ממשל אובמה מתעלם לא רק מהפשעים שמבצע משטר אסד בסיוע הרוסים נגד העם הסורי, הוא מתעלם גם מפשעיו של המשטר העיראקי השיעי נגד המיעוט הסוני. הממשל העיראקי מפורר ומחורר, המפלגות השיעיות מסוכסכות בינן לבין עצמן, והשחיתות מכרסמת בכל רמות הממשל. אובמה אדיש לגורלה של עיראק כשם שהוא מביע חוסר אכפתיות לגורלו של העם הסורי. אך אובמה משלה את עצמו כשהוא חושב שניתן להביס את דאע"ש בזמן שאסד בשלטון ובעיראק שולטת ממשלה שיעית מושחתת וצבא סדיר שלא ניתן לסמוך על אמינותו.
נראה כי הכניסה התורכית לסוריה בהסכמת פוטין מציינת שינוי של העמדה התורכית כלפי אסד. בעוד שפוטין רוצה לשמר על אחיזתו בנמל טרטוס ובבסיסים האוויריים סביב לטקיה העלווית וישראל רוצה להבטיח את גבולה בגולן, תורכיה מוותרת על המאבק באשר לגורל דמשק, ומתרכזת בהבטחת גבולה עם סוריה מפני הסכנה הכפולה של דאע"ש והכורדים. אלא שבין לטקיה, הגולן והפרת נמצא לבה של סוריה, דמשק, חומס, חאמה וחאלב, בהן ניטשת מלחמה עקובה מדם בין תומכי המשטר לאופוזיציה. הנסיונות לנהל את המלחמה בסוריה במנותק מפתרון מדיני שיבטיח את קיומה כיחידה מדינית אחת, רק מאריכים את מלחמת האזרחים ונותנים לדאע"ש זמן נוסף.
המדיניות של המעצמות שמשאירה את אסד בשלטון, מחריפה את הסכסוך ושואבת לתוכו כוחות נוספים שמסתבכים בבוץ שהם עצמם יצרו. הרוסים מסובכים בסוריה עד צוואר, התורכים נכנסים למלחמת התשה מול הכורדים, והאמריקאים מנהלים מלחמה חסרת תוחלת נגד דאע"ש. אסד המציא את דאע"ש ולא נלחם נגדו, הרוסים מתרכזים בהבסת האופוזיציה, התורכים מודאגים בעיקר מהכורדים, ולכן אין לאמריקאים קואליציה אמתית שתעזור להם להכריע את דאע"ש.
כניסתה של תורכיה למערכה לא תכריע את המערכה בסוריה, כשם שההתערבות הרוסית לא הביאה הכרעה מהירה ואלגנטית לטובת אסד. ריבוי השחקנים בזירה רק מסבך את המצב, והשמירה על האינטרסים הצרים של המעצמות המעורבות רק מגבירה את הכאוס ומובילה להמשך המלחמה.
הפתרון לטרגדיה האנושית הזאת הוא פשוט וברור – להיענות לדרישה הבסיסית של המהפכה הסורית המקורית לדמוקרטיה וצדק חברתי. סופה של הדיקטטורה של אסד תסמן את סופה של המדינה האיסלאמית. לעומת זאת, כל עוד אסד בשלטון, וכל עוד המעצמות ימשיכו להתעלם מפשעיו נגד עמו, סוריה תמשיך לדמם תוך הגברת החיכוך והסכסוך בין הצדדים המוכנים להקריב את עתידו של העם הסורי למען אינטרסים גיאופוליטיים צרים. שפיכות הדמים בסוריה חייבת להפסק. לא רק כי זה האינטרס של העם הסורי, אלא בעיקר כי זה האינטרס של כל מדינות האזור, כולל אירופה המתמודדת עם גלי הגירה וטרור שמקורם בסכסוך הדמים הסורי.